04-9931825

צלצלו עכשיו

סמדר אורטס גלבר משתפת

באוקטובר 2019 נעניתי לדרישת האחות במכבי שאמרה לי במרץ מלאו לך 50 ,את זוכרת שיש סידרת בדיקות שצריך לעשות? אחת מהן הייתה בדיקת דם סמוי. הייתי ילדה טובה כזו שאומרים לה תבדקי שלא יהיו צרות ואני רק מהפחד של אולי אם לא אבדוק אז דווקא יקרה משהו ואצטער על כך, מן תחושה כזו שאם לא אעשה ביטוח בטוח יקרה משהו ,חוק מרפי מכירים?

אני רוצה לשתף את כולם בסיפור שלי. לא משום שאני מרגישה צורך שכולם ידעו עליי ,ממש לא! אני לא מתביישת בו אבל גם מעולם לא התחברתי אליו. הכוונה היא כמובן, לסרטן.

לקח לי זמן, בערך שנתיים, להעלות על כתב את מה שעברתי, למרות שהבטחתי שאעשה זאת כאשר הבנתי מהרופאים שהצלתי את חיי וכדאי שאספר לכולם.

יש הרבה מאוד אנשים סביבי שחולים בסרטן כזה או אחר, זו ממש מגיפה, אני לא מרגישה מיוחדת..

לכל אחד יש את הסיפור שלו.

כמו כן, כתיבה היא לא התחום החזק שלי. יש תחומים שאני הרבה יותר חזקה בהם, כמו למשל עיצוב פנים. אני מניחה שזו הסיבה שלקח לי זמן להושיב את עצמי מול המחשב ולכתוב.

החלטתי בכל זאת, שאם אוכל לספר את הסיפור שלי ובכך להציל נפש אחת – אהיה המאושרת שבאדם.

פרק ראשון :עדות אישית –  אני וסרטן המעי הגס, אליו אף פעם לא התחברתי.

 

נובמבר 2019

גילוי מוקדם.

באוקטובר נעניתי לדרישת האחות במכבי שאמרה לי: "במרץ מלאו לך 50, את זוכרת שיש סדרת בדיקות שצריך לעשות?".
אחת מהן הייתה בדיקת דם סמוי. הייתי ילדה טובה, כזו שאומרים לה "תבדקי, שלא יהיו צרות" ואני רק מהפחד של אולי אם לא אבדוק, דווקא אז יקרה משהו ואצטער על כך.. מן תחושה כזו שאם לא אעשה ביטוח בטוח יקרה משהו, את חוק מרפי מכירים?

אז הלכתי ועשיתי גם את בדיקת השד וגם את בדיקת הדם הסמוי. נכון, לא בדיוק סימפטי ,אבל לא נורא. הכול רק כדי לעשות וי. לא הרגשתי כלום, לא היו לי כאבים, לא איבדתי משקל, כלום כלום! כמו שאומרים –  ילדה טובה ממלאת הוראות.

קיבלתי את התשובה של בדיקת הדם הסמוי: חיובי. עדיין לא דאגתי. לרגע אמרתי לעצמי – יכול להיות בגלל פיסורה, ייתכן בגלל מחזור לא סדיר.. באמת שלרגע לא הייתי מודאגת. מחשבה על סרטן הייתה רחוקה ממני והלאה. אני לא טיפוס של סרטן וזה גם לא התלבש לי בשום צורה כמשהו שיכול לקרות לי, זה פשוט לא מתאים לי. גם עברתי לא מעט ב3 השנים שקדמו לגילוי כך שגם סרטן? אין מצב.

נסעתי לנסיעת עסקים לסין מטעם החברה שעבדתי בה כבשגרת אוקטובר כל שנה. השארתי הודעה לרופאת המשפחה המלאכית והמדהימה שלי ד"ר גלינה פרג ממכבי באלפי מנשה, "ד"ר פרג אני טסה לסין, כשאחזור נדבר על התשובה החיובית ואלך לעשות קולונוסקופיה".

חזרתי לאחר 10 ימים מסין היישר לעבודה. כמה ימים מאוחר יותר הייתי חייבת להשלים פערים, אז התקשרתי לד"ר פרג. ד"ר פרג: "סמדר איפה את? אנחנו מחפשים אותך. יצאת חיובית אנחנו צריכים להריץ בדיקת קולונוסקופיה".

ואני בתגובה, עדיין לא מוטרדת כלל, "ד"ר פרג הכל בסדר! לדעתי זה שטויות, גם לחברה שלי הייתה תשובה חיובית והכל בסדר. אני חושבת שזה בגלל פיסורה או מחזור שהבדיקה יצאה חיובית, אבל אין בעיה אזדרז לעשות בדיקה."

לאחר כשבוע נקבעה לי בדיקה באסותא רעננה.

נכון, ההכנה לבדיקה לא הכי נעימה. צריך לרוקן את הקיבה על מנת שיוכלו לבדוק כמו שצריך את המעי, וזה אומר שצריך לקחת משלשלים, וגם יש חצי יום לפחות שצריך להיות בואו נאמר.. מאוד קרובים לשירותים. הבדיקה עצמה, אם לוקחים חומר טשטוש (מה שאני לקחתי בהנאה רבה), עוברת בקלות.

 

לא הרגשתי כלום, אפילו הרגשתי שכיף לישון שינה עמוקה וטובה. אני תמיד אומרת שהשינה הכי טובה שישנתי, גם אם זה רק חצי שעה עד 45 דקות הייתה כאשר הייתי תחת השפעת הטשטוש. בסה"כ כל מה שהעסיק אותי זה איך אנחנו הולכים לאחר שכל זה מסתיים ל"חנדלה", בית קפה נחמד שאני אוהבת, כדי לשבור את הצום. תכננתי על הבילוי הזה יומיים! אני צנועה, סיפק אותי בית קפה ולא מסעדה יוקרתית 😊


עם תום הבדיקה נקראתי לחדר של פרופסור קופולוב שביצע את הבדיקה. כאן אני רוצה להודות לו- עוד מלאך שליווה אותי.

התיישבנו אני ובן זוגי בחדר של הפרופסור, שהיה מאוד ישיר. הוא שאל מי מלווה אותי, ואני השבתי "אורי -הוא בן הזוג שלי. אני גרושה אבל אתה יכול לדבר מולו, אין סודות."

פרופסור קופולוב: "סמדר עשינו את הבדיקה ולצערי הרב עפ"י מה שראיתי אני כמעט בטוח שיש לך סרטן המעי. אני מצטער."

אני ישר נדרכת: "איך אתה יודע? למה אתה כל כך בטוח?"

המומה אבל כמו שאני במצבים כאלה – ישר מחשבת ומתכננת את דרכי הפעולה.

אני: "פרופסור קופולוב אני נשארת בחיים !!! לילדים שלי אין אבא, (זה כבר סיפור מאוד טראגי ועצוב בפני עצמו) אני לא משאירה אותם לבד!!! אתה יודע באיזה שלב הוא?"

בן הזוג שלי יושב לידי המום, הוא כבר עבר סיפור דומה של התמודדות עם המחלה הזו בוורסיה אחרת – סרטן השד בפרק א. מה עכשיו???

פרופסור קופולוב: "סמדר, זהו סרטן שיש בו סיכויים מאוד גבוהים להחלמה" (אני שומעת בקולו כמה הוא רוצה לעודד אותי בייחוד לאחר מה שאמרתי לו לגבי אבי ילדיי, אך באותה העת מרגישה שהוא לא יכול להתחייב).

"סמדר אני מאוד שמח שבאת היום. אגב, למה באת? היו לך כאבים? איבדת משקל? מה הייתה סיבה?"

אני: "אני הגעתי רק בגלל שביצעתי הוראות. הגעתי לגיל 50 וצריך להיבדק, אז באתי."

פרופסור קופולוב: "סמדר אני באמת שמח שעשית את זה"

אחיותיי שהן מבוגרות ממני, לא הלכו לעשות את הבדיקה הזו בגיל 50. אני הלכתי. אני הצלתי את החיים שלי כנראה, וכנראה שהייתה עלי שמירה מאוד חזקה. אולי מאבא שלי.

אני מסיימת כאן את החלק הראשון של הסיפור שלי. המשך יבוא…

עדויות נוספות

דילוג לתוכן