סמדר אורטס גלבר משתפת – פרק ב

פרק ב' – לאחר שהפצצה נפלה

אני אמשיך לספר בדיוק היכן שהסתיים פרק א-

אני עדיין ישובה במשרדו של פרופסור קופולוב ,מנסה להבין מה אני צריכה לעשות עכשיו ,ממש עכשיו ,הרגע לא בעוד יום ,לא בעוד שבוע אלא עכשיו!
כנראה שזהו ייצר ההישרדות שבי.

אני: "פרופסור קופולוב אז מה עושים עכשיו?"
פרופסור קופלוב: "אני אתקשר לד"ר עדן הוא מנתח כירורגי מצוין מתל השומר שיקבל אותך כבר ביום ראשון!"

(הבדיקה הייתה ביום חמישי אחה"צ בבית חולים אסותא רעננה)
ואכן זה מה שהוא עשה תוך דקה הוא תאם לי תור לד"ר עדן הנפלא בבית חולים שיבא תל השומר.

אני זוכרת שאת הטלפון הראשון שעשיתי תאמינו או לא זה היה לאבי מרום הבוס שלי,
בישרתי לו את הבשורה הלא נעימה ואמרתי לו שאני לא אגיע בראשון לעבודה, שאני עוד לא יודעת פרטים אבל זהו סרטן המעי הגס בצד השני נשמעה שתיקה.
אח של אבי נפטר מסרטן המעי הגס לפני 20 שנה בערך. הטלפון השני היה אל חברתי דלית לזרוב אחות 'מכבי' שהיא באמת מלאך שמהלך בינינו אני חותמת על כך.

אני: "דלית אני צריכה עזרה" (חשבתם על זה פעם ? על המשפט הזה ? כמה קשה לנו להגיד אני צריך עזרה, לי לפחות היה קשה מאוד לפני, אך בזמן שהייתי חולה
ואח"כ מטופלת קיבלתי אותה באהבה וחיבקתי אותה את המילה עזרה)

דלית כמובן יצרה קשר במיידית עם ד"ר פרג רופאת המשפחה שלי שכבר היללתי ושיבחתי אותה בפרק א' ועדיין למי שלא קרא, שוב מהללת משבחת ומודה.
כאשר אדם הופך בין רגע מאדם בריא לאדם חולה יש כל כך הרבה אישורים ותורים שצריך לקבוע לבדיקות : 
CT MRI , טופס 17 לבדיקות שצריך לעשות,
וזה באמת לא הזמן להתעסק בבירוקרטיות והשגת תורים גם כך קשה. לי זה נחסך – דלית וד"ר פרג דאגו לי לכל הנדרש.

בנוסף ד"ר פרג התקשרה למכון שעושה את הבדיקה (ביופסיה) של הדגימה שנלקחה מהמעי בכדי לזרז את התשובה ולדעת האם באמת זהו סרטן ומה הסוג שלו
(לדעת מול מה אנו מתמודדים יש סרטנים שהתבלבלו ויש סרטנים שהם ממש לא נחמדים.) אני טענתי תמיד ועדיין טוענת שהסרטן שהגיע אלי ממש אבל ממש התבלבל.
יוצאים מהמשרד של ד"ר קופולוב, הטלפון השלישי – לאחותי הגדולה עמית, אחותי מתגוררת ביישוב בו אני גרה ותמיד הרגישה שהיא קצת צריכה לשמור עלי אחות קטנה.

אני: "עמית את בבית?"
אחותי: "כן מה קרה?"
אני: "אני ואורי באים אליך לקפה."

נוסעים הביתה "לחנדלה" אין לי באמת חשק ללכת אני בהלם אבל חייבת לאסוף את עצמי, אני לא מתכוונת לספר לילדים כלום עד שאני אדע בדיוק עם מה אני מתמודדת
גם כך הם עברו לא מעט טרגדיות בשנתיים האלה. זו הייתה ההחלטה האינסטינקטיבית שלי. לאחר שהיינו אצל עמית ובישרתי לה את הבשורה המוזרה הזו,
אני אומרת מוזרה כי לא הרגשתי אפילו נוח עם להגיד את המילה יש לי סרטן, גילו לי סרטן, זה לא אני וזה לא שייך אליי, אני לובשת הבעת פנים חביבה ונכנסת הביתה.

הילדים: "אמא איך הייתה הבדיקה?"
אני: "בסדר"

בדיעבד נועה הבכורה שלי סיפרה לי שה'בסדר' שלי היה נשמע לא כ"כ בסדר אבל היא לא "חפרה".
את הלילה הזה אני זוכרת ,לא ישנתי התהפכתי והתהפכתי חששתי ,נכנסו קצת חרדות למרות שאני באמת לא אדם חרדתי, אני משתדלת לא להכניס פחדים היכן שלא צריך
ולא לחשוב מחשבות רעות ודאגניות. את זה הסברתי כמה פעמים לבת שלי מיכל שהייתה מטיחה בי כאשר הייתה בת 13 "אמא את האמא היחידה שלא התקשרה כאשר הלכנו לקניון כל הבנות" קצת נבוכה אבל החלטית אמרתי לה הלכתם ל3 שעות עם טלפון למה לי לדאוג? אני לא אעשה לך את מה שסבתא ירדנה עשתה לי.
אמא שלי הייתה מההיסטריות והדאגניות והאמינו לי זה לא כיף אבל זה כבר סיפור אחר.

יום ראשון:
התייצבתי אצל ד"ר עדן, דודה איקה האהובה והיקרה שלי שהיא בעצמה בוגרת סרטן השד והיום לצערנו מוגדרת עם סרטן כרוני ליוותה אותי אל הרופא היא לקחה עט ונייר
והייתה אחראית לכתוב את כל מה שהרופא אומר. זו הייתה הצעה שלה של אחת שמבינה את תקשיבי אני כותבת הכל.
אתם מבינים איזה גדולה זו להיות חולה בסרטן בעצמך להאבק בו שנים וללוות חולת סרטן חדשה דנדשה ולחוות איתה את הכל? טוב זו היא איקה שלי אהבת נפשי.
שאני יושבת וכותבת לכם, לכל מי שבאמת נכנס וקורא את הפוסט אני מבינה תוך כדי, כמה אני מבורכת באנשים טובים שמלווים אותי.

ד"ר עדן היה אמפטי אמר לי את הדברים בצורה הכי ברורה לא מרחמת ועניינית.

ד"ר עדן: "סמדר מעכשיו החיים שלך הם על pause"" לפחות לשנה." 
אני: "אני רק חזרתי מתערוכה בסין הגעתי עם כ"כ הרבה רעיונות חדשים ללקוחות שלי, כאילו מה?"
ד"ר עדן: "עכשיו זה הזמן שלך הכול בהולד יש לנו דרך לעשות ראשית 
CT שנדע עם מה אנו מתמודדים בינתיים יגיעו גם התשובות של הביופסיה.
ואז מידית תור לניתוח להוציא את הגידול."
אני: "ומה עם כימו? יש מצב שלא נצטרך אולי הוא קטן אולי לא צריך"
ד"ר עדן: "אני עוד לא רואה את כל התמונה אבל אני כמעט בטוח שיהיה גם כימו סמדר את צעירה ולצעירים עושים כימו גם אם הוא בשלב מוקדם ואנחנו עדיין לא יודעים מה ומי.
רק לאחר שעושים ניתוח מוציאים את הגידול ושולחים שוב לבדיקה ומתבהרת התמונה."

אני יושבת ומתפללת שאסיים רק בניתוח ואומרת לעצמי לא יהיה לך כימו!

ד"ר עדן : "סמדר זהו שלב בו את יכולה ללכת לעוד רופאים יועצים אבל את חייבת קפטן שיוביל את הספינה אחרת את תלכי לאיבוד.
אני גם רוצה שתוציאי דף ותרשמי את הדברים שאני אומר לך שאת צריכה לעשות."

א. את מודיעה בעבודה
ב. 
מפעילה את כל הביטוחים שיש לך (על זה אני אכתוב ואשתף באחד הפרקים חשוב מאוד!!!!! ביטוח אובדן כושר עבודה)
ג. 
מזמינה תור ל – CT
ד. 
מה קורה עם הילדים? את רוצה אולי להביא פסיכולוג שידבר איתם יחד איתך?
ה. קובעים תור לניתוח

היו עוד כמה סעיפים שאני לא זוכרת כרגע, אבל רק מעצם היותו כ"כ החלטי מסודר ויעיל החלטתי בסוף השיחה למנות אותו לקפטן שלי.

אני: "ד"ר עדן אני ממנה אותך לקפטן אני מרגישה שזה מה שאני רוצה"

וכך היה.

כאן אני מסיימת את פרק 2 – המשך יבוא…

 

 

עדויות נוספות

עדות של נעמי ג'יאנה

שמי נעמי ג'יאנה, בת 56 מירושלים.
לצערי, כמה מבני משפחתי חלו בסרטן המעי הגס ואני, בגלל הסיפור המשפחתי נמצאת בקבוצת הסיכון הגבוה, מקפידה על בדיקות סדירות, ע"פ ההנחיות בקולונוסקופיה.

קרא עוד »

גם קרובי משפחה של חולי סמ"ג חייבים להיבדק בקולונוסקופיה כדי לוודא שאין להם ממצאים במעי הגס.

"בגלל מחלת אבי, הצטרפתי למספר קבוצות פייסבוק העוסקות בתחום סרטן המעי הגס – ונודעתי שם לאנשים שחטפו את המחלה גם בגיל צעיר מ 40 (שזה הגיל המומלץ להתחיל לעשות בדיקות קולונוסקופיה למי שבמשפחתו התגלתה המחלה).

אזרתי אומץ והחלטתי ללכת להיבדק כבר כעת, ולא לחכות לגיל המומלץ, כך שאם יש משהו במעי – שיתגלה עוד בהיותו פוליפ."

קרא עוד »
דילוג לתוכן