שלום, אני מיכל

כשהייתי בת 12 אבא שלי חלה בסרטן המעי הגס. הוא היה אז בן 47.  אכשהו זה תמיד נראה לי רחוק ממני אולי כי אני אישה וזה נתפס כמחלה של גברים. וכך, למרות שראיתי מקרוב את הסבל וחוויתי את האובדן הייתי בטוחה ש"לי זה לא יקרה".

הרופא משפחה שלי חשב אחרת. הוא הפציר בי שוב ושוב להיבדק בקולונוסקופיה, עד שבגיל 32 השתכנעתי. אולי כי אז כבר הייתי אמא והרגשתי שיש לי אחריות.

זה המקום לציין שמדובר בבדיקה פשוטה הרבה יותר ממה שחושבים. כמה ימים לפני הבדיקה צריך להימנע ממאכלים עם סיבים ובהמשך לשתות חומרים משלשלים ומה שכרוך בכך..  ובבדיקה עצמה ישנים ולא מרגישים כלום הודות לטשטוש.

בקולונוסקופיה התגלה פוליפ בגודל 13 ממ'.  לאחר שחזרו תוצאות הפתולוגיה הרופא הסביר שלפי הגודל והסוג של הפוליפ אם היה נשאר בגןף היה הופך לסרטן.

הוא אמר שבמקרה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה שחלו בסרטן המעי הגס בגיל צעיר יש חשד לנטיה תורשתית, ואז הסיכון לסרטן המעי הגס גדול יותר. במקרים כאלה המעקב צריך להיות בגיל צעיר יותר ובתדירות יותר גבוהה.  הוא הפנה אותי ליעוץ גנטי שהיה ללא עלות על חשבון קופת חולים.

בדיעבד, אני שמחה שהלכתי להיבדק ומבינה שהיה לי מזל שנעצר בזמן משהו שהיה יכול להגמר הרבה פחות טוב. אני ממשיכה להיות במעקב לפי המלצות הרופאים כדי להמנע מצרות בהמשך.

אם יש לכם רקע משפחתי או הגעתם לגיל 50 לכו להבדק. זה קל ופשוט הרבה יותר ממה שחושבים.

תשמרו על עצמכם, אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומכם.