למידע נוסף חייגו 04-9931825

שמי ערין פארס מהצפון.
אני בת 31 לפני שנה וחצי התבשרתי שיש לי את המחלה – סרטן במעי הגס.

במשך שנתיים לפני הגילוי הרגשתי כאבי בטן בתדירות גבוהה, הפנו אותי לבדיקות מכל הסוגים אך ללא שום תוצאה שיכולה להצביע על הבעיה.
מכלל הבדיקות שנעשו הדבר היחיד שעלה כתוצאה מכך, רגישות ללקטוז וחיידק בקיבה.
בהתאם לכך, קיבלתי טיפול אך ללא הועיל, הכאבים בבטן המשיכו בתדירות גבוהה, בחוסר שינה, אי שקט, חוסר תאבון, בחילות, עייפות, דיכאון וחוסר מצב רוח.
מוצאת את עצמי כל הזמן בבדיקות אצל מומחה גסטרו ורופא משפחה אך ללא הועיל.

לאחר שנתיים של בדיקות החליטו להפנות אותי לבדיקת קולונוסקופיה, בהתחלה נבהלתי מהבדיקה וביקשתי שלא לעשות אותה.
הבנתי שהבדיקה מצריכה הכנת המעי, תהליך לא פשוט וזה מה שהבהיל אותי.
הרופא, לא הרפה, עמד על כך שאעבור את הבדיקה על מנת לשלול כל דבר.
הבנתי שאין מנוס ועליי לעבור את הבדיקה.

דיי חששתי ופחדתי גם מהבדיקה וגם מהתוצאה.
במהלך הבדיקה גילו פוליפ גדול ( 2 ס"מ) במעי הגס, כרתו את הפוליפ ושלחו אותו לבדיקת ביופסיה.
תוצאות הביופסיה הגיעו לאחר כחודש ואז איתה הבשורה על המחלה- סרטן במעי הגס.
רופא המשפחה זימן אותי אליו, הסביר לי את התוצאות ושיש צורך לעבור שוב את בדיקת הקולונוסקופיה על מנת למקד את הימצאות כריתת הפוליפ לקראת ניתוח לקיצור המעי.
את הבדיקה עצמה לא הרגשתי, אבל ההכנות שלה מאוד מאוד קשות וקשה להתמודד עם ההכנות, וכל פעם שאני צריכה לעבור את הבדיקה מפחדת.

הניתוח היה ארוך וקשה כמעט 6 שעות רק הניתוח עצמו, אחר כך התאוששות גם שעתיים בערך ואחרי הניתוח הייתי מאושפזת שבוע שלם במחלקת כירורגיה ב'. השבוע הזה שהייתי בבית חולים נהריה היה קשה עם כאבים לא נסבלים הקאות כמעט כל היום למשך 4 ימים בלי אוכל רק נוזלים דרך הוריד, התעלפות סחרחורת, חוסר תאבון, ואסור לאכול את כל האוכל ב 3 השבעות הראשונים שלאחר הניתוח גם זה היה קשה.
חשוב לי מאד להודות למנתח האנושי והמקצועי – דר' מועאד פארג' מכפר ראמה ולצוות המחלקה האונקולוגית שטיפלו בי במסירות ואיכפתיות.

אבל כל הקושי הזה של הניתוח היה יותר קל מהטיפולים הכימותרפיים, הטיפולים סיפור אחר לגמרי.

לאחר הניתוח הופנתי לרופא אונקולוג להמשך טיפול, קיבלתי 4 טיפולי כימותרפיה ועוד כדורים לטיפול בבית, מיותר לציין שבמהלך הטיפולים הרגשתי לא טוב, חוסר תאבון, ירידה במשקל, כאבים, חולשה, מצבי רוח, דיכאון וחסרת אונים.

אין ספק שהמחלה הזאת קשה וללא תמיכה, פרגון ואהבה גדולה מצד המשפחה קשה מאוד לשרוד את זה – אני בורכתי במשפחה מחבקת, דואגת ואוהבת שתמיד שם בשבילי, תמיד חיזקו ונתנו לי כוחות להמשיך הלאה!

מאז, אני כמובן במעקב תמידי, תמיד יש חשש שהמחלה תחזור וזה משהו שלמדתי לחיות איתו.

חשוב לי לשתף ולהביע את דעתי לאחר "המסע" הקשה שעברתי – שחשוב לעבור את בדיקת הקולונסקופיה בזמן ובמועד הנדרש!
זה יכול להציל חיים!!!

מאחלת לכולם בריאות טובה ושלא נגיע למצבים מסוג זה.

בברכה,

ערין פארס