למידע נוסף חייגו 04-9931825

אורח חיים (משקל, תזונה ופעילות גופנית) ומניעה של סרטן המעי

ד”ר נעמי פליס-איסקוב, ד”ר רויטל קריב

המכון למחלות דרכי העיכול והכבד, המרכז הרפואי תל אביב ע”ש סוראסקי

מבוא

ישנם מספר גורמים העשויים להוביל להתפתחות סרטן במעי הגס, ביניהם : רקע גנטי תורשתי (בשיעור של כ-20%), חשיפה סביבתית – עישון, תזונה, פעילות גופנית, משקל הגוף והמיקרוביום (הרכב המיקרואורגניזמים השונים בצינור העיכול).

משערים כי הסיכון המיוחס לחשיפות סביבתיות לסרטן המעי הגס הינו כ-50-40% [1], ולכן משערים כי אחוז זה של מקרי סרטן המעי הגס ניתנים למניעה עי שינויי אורח חיים באוכלוסייה. מחקרים מראים כי כ-15% מכלל מקרי המוות המשויכים לסרטן המעי הגס קשורים לתזונה לא בריאה והשלכותיה [2].

גורמי סיכון תזונתיים

גורם הסיכון התזונתי הראשון שזוהה לסרטן המעי הגס היה אלכוהול – צריכה גבוהה נמצאה קשורה בסיכון גבוה יותר למקרים של סרטן המעי הגס, ועדויות לכך נראו באופן עקבי במחקרים שונים ובמגוון אוכלוסיות [3]. כמו כן, נמצאה שורה של גורמי סיכון נוספים: צריכה גבוהה של שומן, צריכה נמוכה של סיבים תזונתיים, עודף משקל והיעדר פעילות גופנית. כיום נוספו לרשימה גם צריכה גבוהה של בשר אדום, צריכה גבוהה של בשר מעובד (בכל סוגי הבשר, כולל עוף ודגים), צריכה גבוהה של מלח, צריכה נמוכה של סידן וויטמין D ועוד [4].

מנגנוני הפעילות של כל אחד מאלו נחקרו רבות בנפרד, והעלו ממצאים מרתקים אודות השפעתם על התהליך הסרטני ברקמת המעי. מרבית התוצאות לגבי מרכיבי תזונה בודדים התקבלו ממחקרי מעבדה, אך כשאלו נבדקו בקרב אוכלוסיות, הממצאים היו לרוב מאכזבים. מכאן המחקר פנה לעסוק בהשפעתם של דפוסי תזונה שלמים על התהליך הסרטני, כלומר ההרכב הכולל של התזונה והאינטראקציה בין קבוצות מזון שונות. הדפוסים שנמצאו כמגנים מפני סרטן המעי הגס כוללים דפוסי תזונה צמחוניים שונים (טבעוניים, צמחוניים וצמחוניים הכוללים דגים) וכן התזונה הים תיכונית ואינדקס התזונה הבריאה (פירוט בהמשך) [6-5]. המכנה המשותף לדפוסי תזונה אלו הוא שהם מבוססי צומח – כלומר הם עשירים מאוד במקורות צמחיים, כמו דגנים, קטניות, ירקות, פירות, שורשים, זרעים ואגוזים. דפוסים אלה הינם בעלי הרכב שומן רווי ושומן טרנס נמוך ביחס לחומצות שומן חד, רב ובלתי רוויות, והרכב סיבים עשיר ומגוון.

המלצות המכון האמריקני לחקר הסרטן (The American Institute for Cancer Research –  AICR) כיום מבוססות על מחקרים אלה וכוללות המלצה לתזונה מבוססת צומח עשירה בפירות וירקות (2.5 כוסות ביום), ללא בשר אדום או מעובד או דלה בהם (עד 500 גרם בשבוע), העדפת דגנים מלאים על פני דגנים מעובדים, שמירה על משקל גוף נמוך ואורח חיים פעיל [7]. לאחרונה, התפרסם מחקר רב-משתתפים – 190,949 אמריקנים מרקע אתני מגוון – והוא מוסיף על ממצאים אלו כאשר הוא מוצא קשר שלילי מובהק וחזק בין אכילה לפי אינדקס התזונה הבריאה (HealthyEating Index – HEI 2010) ובין הסיכון לסרטן המעי הגס [8]. אינדקס התזונה הבריאה כולל בעיקרו את אותם הרכיבים המוכרים של דפוסי התזונה המתוארים מעלה, אך הוא מדייק את ההמלצות לגבי שלושה גורמי תזונה חיוניים נוספים:

  1. צריכה נמוכה של מלח (1.1≥ גרם נתרן ל-1,000 קלוריות), המהווה סמן לצריכת מזון מעובד, משומר, חטיפים ומזון מהיר.
  2. צריכה גבוהה של ירקות עליים ירוקים ושעועית ירוקה (כמעט חצי מצריכת הירקות). אלו סוגי הירקות הכי פחות נפוצים בתזונה המערבית, אך הם עשירים יחסית בסידן הנחשב גם הוא גורם מגן מפני ממאירויות במעי הגס, ודלים יותר בסוכר לעומת הירקות האדומים-צהובים.
  3. צריכה נמוכה של “קלוריות ריקות” – קלוריות משומן מוצק )מהחי או שומן מוקשה), סוכר המוסף למזון, אלכוהול (19%≥ מהקלוריות היומיות). בעשור האחרון הקלוריות ‘הריקות’ מוגדרות כאחת מנקודות התורפה הבולטות ביותר בתזונה המערבית בכלל והאמריקנית בפרט. ההמלצות התזונתיות למניעת תחלואה כרונית בארה”ב (מחלות לב וכלי דם, סוכרת, השמנת יתר ועוד) מתמקדות במיוחד בהפחתת הצריכה של מזונות התורמים לקלוריות ‘הריקות’, ודגש מיוחד מושם על מניעה בשכבות הגיל הצעירות (ילדים ובני נוער). נמצא כי ילדים אמריקנים צורכים כ-1,000-500 קלוריות ביום ממזונות מעובדים עשירים בקלוריות ‘ריקות’, ואלו כוללים במיוחד משקאות ממותקים וקינוחים כגון עוגות ועוגיות [9]. גם בישראל נתוני סקרי התזונה מציגים תמונה מדאיגה של צריכה גבוהה של סוכרים פשוטים בקרב ילדים ושל שיעורים עולים של השמנת יתר בילדים ומבוגרים כאחד [10]. בהתאם, המחלקה לתזונה של משרד הבריאות הישראלי מקדמת לאחרונה שינוי בהנחיות התזונתיות לאוכלוסייה הישראלית כמתבקש מחזית המחקר בתחום, ומעודדת אימוץ הרגלי תזונה ים תיכונית כאמצעי למניעת תחלואה כרונית.

גורמי תזונה והתנהגות נוספים, הנמצאים עדיין בשלבי מחקר וטרם ניתנה להם התייחסות בהנחיות הרשמיות של ארגוני הבריאות, כוללים שיטות בישול ומגוון תוצרי לוואי של תעשיות המזון. מחקרים מראים כי בישול בשר בטמפרטורות גבוהות (כגון טיגון, צלייה על אש או פחמים), מגע ישיר של הבשר עם מקור החימום, דרגת בישול גבוהה (well done) או בישול ארוך, מעודדים ייצור של חומרים מסרטנים במזון. קבוצה של חומרים אלו נקראים אמינים-הטרוציקליים (heterocyclic amines) והידרו-קרבונים-ארומטיים (aromatic hydrocarbons), ובנוסף להשפעתם הישירה על המעי, הם גם מעודדים עלייה בייצור תרכובות חנקן ניטרוז-אמיניות (N-nitroso compounds) שאף הן בעלות השפעה המעודדת התפתחות סרטן במעי הגס. חומרים אלו נמצאים בכל סוגי הבשר – בשר אדום, עוף, הודו ודגים, וגם במוצרי מזון מעובדים ומעושנים [11].

קבוצה נוספת של חומרים בעלי פוטנציאל דלקתי וקרצינוגני הנוצרים בעת בישול הם Advanced glycation end products (AGEs) ו-Advanced lipoxidation end products (ALEs). אלו נוצרים למעשה בכל מזון שעובר ריאקציית מיילארד (Maillard reaction, השחמה), ולהבדיל מחומרים מסרטנים, תכולתם אינה מתרכזת בעיקר במזון מן החי, ויכולה להיות גבוהה גם בתזונה מבוססת צומח, כל עוד המזון בה מעובד או מבושל בטמפרטורות גבוהות מאוד (230 מעלות צלסיוס ומעלה). המזונות העשירים ביותר ב- AGEsו-ALEs נצפו במוצרי בשר מעובד או מבושל בבישול ארוך, אך גם במוצרי מאפה שונים, דגני בוקר, מזונות המכילים שוקולד, אגוזים או בוטנים, מזונות משומרים מפוסטרים ומוצרי חלב מעובדים (עשירים בשומן ובסוכר). תזונה דלה ב-AGEs ו-ALEs מבוססת בעיקר על מזון נא, או מזון שבושל בשיטות הכוללות טמפרטורות נמוכות (כגון אידוי, בישול בנוזלים כמו מרק או רוטב ועוד). נמצא כי רק כ-10% מה-AGEs ו-ALEs הנצרכים מהמזון נספגים אל מחזור הדם והם קשורים במגוון נזקים רחבי היקף, הכוללים התפתחות עמידות לאינסולין, נזק לכלי דם ונזק עצבי. יתר ה-AGEs נותרים במעי ונקשרים לתהליכי דלקת וחלוקה תאית מואצת ברקמת המעי [12].

בנוסף, מחקרים מציגים את ההשפעה מעודדת הסרטן של מזהמים סביבתיים המצטברים במזון במהלך תהליכי גידול, ייצור או עיבוד שונים. מדובר במתכות רעילות הנפוצות במזונות שונים כגון ארסן (As), קדמיום (Cd), נחושת (Cu), עופרת (Pb), חומרי הדברה מסוימים ועוד רבים אחרים. רובם מסיסי שומן ולכן מצטברים במקורות תזונתיים עשירים בשומן, בעיקר במזונות שמנים מן החי, ופחות בדגנים וירקות. בסדרה של מספר סקרי תזונה, שנערכו בספרד בין השנים 2008-2000, נמדדה כמות הרעלנים הסביבתיים בדגימות של מזונות הנפוצים בתזונה המקומית. נמצא כי כמותם עלתה משמעותית עם השנים, כי המקור העיקרי היה מוצרי בשר אדום, דגים ופירות ים, וכי כמות המזהמים האורגניים לא הייתה שונה בין בשר קונבנציונלי ובין בשר בגידול אורגני [13]. שיטות בישול כגון צלייה, אפייה וטיגון לא שינו את כמות המזהמים בסוגי הבשר השונים, אך צורות בישול שבהן הורד החלק השומני של הבשר הועילו במידה מסוימת בהפחתתם [14].

טבלה מס’ 1. רשימת המזונות העשירים ביותר בחומרים מסרטנים 

גורמי סיכון הקשורים באורח חיים

קשר שלילי נראה באופן עקבי במחקרים גדולים ואיכותיים בין פעילות גופנית ובין היארעות סרטן המעי הגס, ולכן באופן בלתי תלוי ב-BMI. המשמעות היא שפעילות גופנית מגנה מפני סרטן גם בקרב אנשים עם BMI תקין. מחקרים מצאו מספר מנגנונים ביולוגיים שמסבירים קשר זה, כגון הפחתה בתהליכי דלקת הקשורים במסת השומן בכלל והשומן המזנטרי בפרט, וירידה בהפרשת הורמוני מין, אינסולין והורמוני גדילה המעודדים חלוקה תאית. לעומת זאת, אורח חיים יושבני מציג קשר חיובי בין מספר שעות הישיבה בשעות הפנאי (צפייה בטלוויזיה) או בעבודה (עבודה משרדית, נהיגה וכדומה) ובין היארעות סרטן המעי הגס. מחקר גדול, שהשתתפו בו יותר מ-10,000 בני אדם, מצא כי מקצועות “ישיבה” מהווים גורם סיכון מובהק לתמותה מכל הסיבות, וכן לסרטן ולתחלואה קרדיווסקולרית, לעומת מקצועות “עמידה/הליכה” [15]. נמצא גם כי הקשר בין אורח חיים יושבני ובין סרטן המעי הגס אינו תלוי בפעילות גופנית מכוונת [16]. כלומר, במחקרים אלה  נמצא שנבדקים שביצעו פעילות גופנית מכוונת (אימון) אחרי שעות ישיבה ממושכות במהלך היום, היו בסיכון גבוה יותר לסרטן המעי הגס מאלו שחיו אורח חיים שאינו יושבני. בעקבות זאת המכון האמריקני לחקר הסרטן מציג פרויקט קידום בריאות חדש בשם Make Time for Break Time, המעודד אורח חיים פעיל במהלך חיי היומיום ובמיוחד במהלך שעות העבודה, בנוסף לביצוע פעילות גופנית מכוונת. הטענה היא שאימון מכוון אכן קשור בסיכון מופחת לסרטן, ושניתן להפחית משמעותית את הסיכון אף יותר באמצעות שילוב פעולות שונות במהלך היום (כמו הליכה, עמידה, עלייה במדרגות וביצוע הפסקות יזומות למתיחה והתרעננות קצרות (תרשים מס’ 1).

תרשים מס’ 1. איור הסברה מטעם פרויקט קידום הבריאות Make Time for Break Time של המכון האמריקני לחקר הסרטן

גורמי סיכון הקשורים למיקרוביום

נישה מחקרית המעוררת הדים רבים ונראית מבטיחה מבחינת השלכותיה המעשיות על מניעה של סרטן המעי הגס, היא חקר המיקרוביום – מגוון האורגניזמים, כגון חיידקים, נגיפים ופטריות, במערכת העיכול. מחקרים רבים בשנים האחרונות קושרים בין מגוון רחב של מקורות תחלואה למיקרוביום, כגון מצבים מטבוליים (סוכרת), דלקתיים (מחלות מעי דלקתיות), נוירולוגיים (דמנציה), כמו גם תהליכים סרטניים במערכת העיכול [17]. נמצא לאחרונה כי חולי סרטן המעי הגס מציגים באופן עקבי הרכב חיידקים שונה משל נבדקים בריאים, עשיר יותר בזני חיידקים מסוימים, ומצומצם יותר בזנים אחרים [18]. גורמים שונים ורבים משפיעים על הרכב חיידקי המעי, בהם טיפולים תרופתיים, תזונה, פעילות גופנית, מתח ולחץ, שעות שינה ועוד. מחקרים רבים עוסקים בימים אלו ביכולתנו לשנות, “לתקן” ולאזן הרכב מיקרוביום שאינו בריא באמצעות שינוי אורח חיים, תוספי פרוביוטיקה והשתלת חיידקים, אך היעילות של התערבויות אלו עדיין איננה ברורה, שכן מחקרים אלו ממש בראשית דרכם.

סיכום

לסיכום, בנוסף לגורמי סיכון קלאסיים להתפתחות סרטן המעי הגס, כמו היסטוריה אישית או משפחתית, גיל ומין, הולכים ומתבהרים קשרים של מגוון גורמי תזונה ואורח חיים ובין ממאירויות במערכת העיכול. חזית מחקרית זו הינה חשובה ומרתקת, וללא ספק תשפיע על המלצות מערכת הבריאות ותוכניות המניעה של גידולי המעי הגס בשנים הבאות.

רשימת ספרות:

 

  1. Whiteman DC, Wilson LF. The fractions of cancer attributable to modifiable factors: A global review. Cancer Epidemiol 2016;44:203–221.
  2. Marley AR, Nan H. Epidemiology of colorectal cancer. Int J Mol Epidemiol Genet 2016;7:105–114.
  3. Singh PN, Fraser GE. Dietary risk factors for colon cancer in a low-risk population. Am J Epidemiol 1998;148:761–774.
  4. Song M, Garrett WS, Chan AT. Nutrients, foods, and colorectal cancer prevention. Gastroenterology 2015;148:1244–1260.e16.
  5. Sieri S, Krogh V, Agnoli C, et al. Dietary glycemic index and glycemic load and risk of colorectal cancer: results from the EPIC-Italy study. Int J Cancer 2015;136:2923–2931.
  6. Gilsing AMJ, Schouten LJ, Goldbohm RA, Dagnelie PC, van den Brandt PA, Weijenberg MP. Vegetarianism, low meat consumption and the risk of colorectal cancer in a population based cohort study. Sci Rep 2015;5.
  7. Kushi LH, Doyle C, McCullough M, et al. American Cancer Society guidelines on nutrition and physical activity for cancer prevention. CA: A Cancer Journal for Clinicians 2012;62:30–67.
  8. Park S-Y, Boushey CJ, Wilkens LR, Haiman CA, Le Marchand L. High-Quality Diets Associate With Reduced Risk of Colorectal Cancer: Analyses of Diet Quality Indexes in the Multiethnic Cohort. Gastroenterology 2017;153:386–394.e2.
  9. Reedy J, Krebs-Smith SM. Dietary Sources of Energy, Solid Fats, and Added Sugars Among Children and Adolescents in the United States. J Am Diet Assoc 2010;110:1477–1484.
  10. Keinan-Boker L, Noyman N, Chinich A, Green MS, Nitzan-Kaluski D. Overweight and obesity prevalence in Israel: findings of the first national health and nutrition survey (MABAT). Isr Med Assoc J 2005;7:219–223.
  11. Demeyer D, Mertens B, De Smet S, Ulens M. Mechanisms Linking Colorectal Cancer to the Consumption of (Processed) Red Meat: A Review. Crit Rev Food Sci Nutr 2016;56:2747–66.
  12. Uribarri J, Cai W, Sandu O, et al. Diet-derived advanced glycation end products are major contributors to the body’s AGE pool and induce inflammation in healthy subjects. Ann N Y Acad Sci 2005;1043:461–466.
  13. Hernández ÁR, Boada LD, Mendoza Z, et al. Consumption of organic meat does not diminish the carcinogenic potential associated with the intake of persistent organic pollutants (POPs). Environ Sci Pollut Res Int 2017;24:4261-73.
  14. Domingo JL, Nadal M. Carcinogenicity of consumption of red and processed meat: What about environmental contaminants? Environmental Research 2016;145:109–15.
  15. Stamatakis E, Chau JY, Pedisic Z, et al. Are Sitting Occupations Associated with Increased All-Cause, Cancer, and Cardiovascular Disease Mortality Risk? A Pooled Analysis of Seven British Population Cohorts. PLOS ONE 2013;8:e73753.
  16. Kerr J, Anderson C, Lippman SM. Physical activity, sedentary behaviour, diet, and cancer: an update and emerging new evidence. Lancet Oncol 2017;18:e457–e471.
  17. Blum HE. The human microbiome. Adv Med Sci 2017;62:414–20.
  18. Borges-Canha M, Portela-Cidade JP, Dinis-Ribeiro M, Leite-Moreira AF, Pimentel-Nunes P. Role of colonic microbiota in colorectal carcinogenesis: a systematic review. Rev Esp Enferm Dig 2015;107:659–71.